מס' נייד: 054-670-0475

תקופות ההתפתחות הקריטיות של הגור

אימצתם או קניתם גור כלבים? נהדר! גור חדש מכניס המון אור ושמחה הביתה, לרבות בתים בהם יש ילדים קטנים.

אז מה עושים עם גור בן 7 שבועות שזה עתה נכנס לחיינו? האם אפשר להוציא אותו החוצה? איך ניתן להכיר לו את כל תופעות העולם החיצון, בהן הוא עתיד להיתקל ללא תקלות?  איך נוכל לגדל גור שמח ומאוזן נפשי נטול פחדים ואגרסיות?

 

גידול וחינוך גור, הינו תחום רחב הכולל בתוכו הרבה פרמטרים כמו :

חינוך לצרכים, ניתוב התנהגותי נכון, התמודדות עם נשכנות ומניעתה, חשיפה נכונה לעולם ועוד…

 

במאמר זה, בחרתי להתמקד ספציפית בסוציאליזציה התקינה.

איך חושפים נכון בצורה מבוקרת, נכונה והדרגתית את הגור החדש לעולם. ובמיוחד כשמדובר בתק' החיסונים של החודש-חודשיים הראשונים.

 

תק' זו מגיל 7-15 שבועות, היא הקריטית ביותר ליצירת הקשר הנכון עם העולם. זהו הזמן האידיאלי לבניית תקשורת והרגלים נכונים ויציבים עם הגור החדש שלכם.

 

הימים הראשונים בבית, מה עושים?

בזמן שהגור בן ה7 שבועות מגיע אלינו, או שאינו מחוסן כליל, או שיתכן וקיבל חיסון משושה ראשון עת גדל עם אמו ואחיו ללהקה.

האם ניתן בכלל להוציא גור כזה החוצה בשלב כה ראשוני..?

תלוי את מי שואלים….  בגדול, התשובה היא כן עם הסתייגויות.

חשוב להדגיש, כי ההוראות שאתן כאן, באות מנק' מבט של מטפל התנהגותי. זוית ראייה זו, לא תמיד עולה בקנה אחד עם עצות הוטרינר. למרות שהוטרינריה המערבית המתקדמת, נוטה כיום הרבה יותר לאמץ את הגישה ההתנהגותית אותה אציג כאן.

 

אז ככה… גור בן 6-8 שבועות שאינו מחוסן. מה ניתן לעשות איתו?

קודם כל, הימים הראשונים של הגור בבית, הם התאקלמות ראשונית עבורו. הגור המתוק ישן רוב הזמן וממעט לשחק. מה שכמובן לא מהווה אינדיקציה להתנהגותו בעתיד.

חשוב לא להעמיס עליו יותר מדי, אך מצד שני, רצוי מאוד לחשוף אותו לעולם כבר עכשיו.

 

איך עושים זאת?

לאחר בדיקה ראשונית אצל וטרינר, מומלץ להתחיל לצאת עם הגור כשהוא על הידיים. חשוב שהטיולים הראשוניים יהיו יחסית קצרים ובסביבה שקטה.

בזמן זה, ניתן להרגיל את הגור לנסיעה ברכב. חשוב שהנסיעות הראשונות תהיינה חלקות ולמרחקים קצרים. יש להשתדל ולהימנע מנהיגה מהירה מדי ומבלימות פתאומיות .

 

הרגלה לקולר ורצועה

חיונית מאוד כבר מהימים הראשונים בבית, גם אם הגור עדיין לא יוצא החוצה.

אפשר לשים לגור קולר, תוך כדי האכלתו על מנת שהקולר יחרט אצלו בזיכרון כמשהו חיובי. כך גם ההרגלה באופן כללי למגע באזור הצוואר תהיה טובה.

במידה והגור מתגרד, מנסה להוריד את הקולר, יש להתעלם. כעבור זמן מה, כאשר הגור רגוע , ניתן להסיר את הקולר ולשים אותו שוב לפרק זמן קצר כעבור חצי שעה –שעה.

לאחר מס' תרגולים כאלה, כשהגור כבר רגיל לקולר, ניתן להשאירו על הצוואר באופן קבוע.

הרגלה לרצועה- כאשר הקולר על הצוואר, יש לחבר את הרצועה אל הקולר עם מזון, בדיוק באותו אופן בו שמנו את הקולר.

בשלב ראשוני, יש להשאיר את הרצועה על הרצפה, לרכון לכיוון הגור עם מזון ולהתחיל להניע אותו כאשר הרצועה נשרכת אחריו על הרצפה. מהלך זה לא צריך לארוך יותר מדקה.

בשלב הבא, מרימים את הרצועה בזהירות ומניעים את הכלב קדימה איתה ללא משיכות ויצירת מתח. זאת על מנת לא ליצור התנגדות לרצועה מצד הגור ולפתח אצלו אנטי אליה.

 

לאחר החיסון הראשון, חשוב לטייל עם הגור ברחובות הסמוכים לבית, על משטח בטון או אספלט, באזור החנייה של הבניין ובאופן כללי להסתובב איתו לזמנים קצרים באזור הבית.

יש להקפיד לא למשוך את הגור ברצועה אלא אם כן, אנו חוששים שיכניס משהו לפיו. כן חשוב לתת לו קצת לרחרח ולחקור את הסביבה החדשה.

 

מאחר והחיסון הראשון אינו בהכרח תופס, חיסון המשושה השני הוא המשמעותי ביותר בסדרת החיסונים הראשונים.

לרוב, בין החיסון הראשון לשני יש פער של שבועיים עד שלושה. לכן, יש לנצל זמן זה לחשיפה מירבית ברחוב עם רצועה ובצורה זהירה על מנת לא לסכן את בריאותו של הגור.

בתק' זו, יש להתחיל להרגילו ל:

סוגי אנשים שונים–  גבוהים, נמוכים, נשים, גברים, כהי עור ובהירים, מוגבלים,אדם עם כובע/קסדה…,ילדים, תינוקות, זקנים..

סביבות שונות–  סביבה עירונית, כפרית, רחובות שקטים והומים, סביבה עם משטחים שונים (אספלט, בטון, חול,דשא…)

תופעות אקוסטיות וויזואליות- בע"ח שונים,כלי תחבורה שונים, רעש של כלי עבודה, שיפוץ….

 

את כל התופעות, יש להכיר לגור תחילה ממרחק. אם הגור מגלה התנהגות יציבה על רקע הרעש,

ניתן להמשיך ולהתקדם הלאה ולקרבו לאותו מוקד רעש. אם הגור מראה סימני פחד, כדאי להרחיקו מעט אחורה ולנסות בנק' מרוחקת יותר, ליצור לו הקשרים חיוביים לסיטואצייה ועם הזמן בהדרגה ובזהירות להתקדם שוב קדימה.

בגדול, חשוב שהגור יחווה ככל הניתן, אך ורק חוויות חיוביות ונעימות בתק' זו.

 

לאחר החיסון השני, יש להמתין בין 5-10 ימים, לכניסתו לתוקף (ע"פי הספרות המקצועית מדובר ב10 ימים). והחל משלב זה, ניתן להתחיל להרגיל את הגור למשטחים רכים כמו חול או דשא.

חשוב לעקוב אחר הגור בשבע עיניים בשלב זה, על מנת שלא יאסוף לפיו קשקושים. הדבר מסוכן גם מכיוון שבשלב זה, לרוב הגור עדיין אינו מחוסן מתולעת הפארק.

צעידה עם הגור עם רצועה בשלב זה באזורים בעלי משטחים רכים, חשובה מאין כמוה גם לחינוך נכון לצרכים. על מנת שהגור יתרגל להתרוקן ולחתום את הריח שלו על דשא או חול ולא באמצע מעבר חצייה.

 

החתמה

גיל 7-12 שבועות הוא האידיאלי ליצירת קשר בן הכלב לאדם. בתקופה זו יש להתחיל לחנך את הגור ולהרגיל אותו לדפוסי התנהגות רצויים. לדוג' – להתיישב ברגע שהוא רואה את הרצועה.

גור שהיה בעל ניסיון למידה לטוב או לרע בתק' זו, ניסיון זה ילווה אותו ואת בעליו למשך שארית חייו.

 

בגיל 7 שבועות, מתפתחת מערכת העצבים של הגור.  לכן, בשלב זה, יכולתו השכלית כבר זהה לזו של כלב בוגר. הגור כשיר כעת לשיתוף הפעולה בינו לבין האדם. יש להתחיל לחנכו מגיל זה ולהקנות לו הרגלים נכונים. עיצוב התנהגויות כגון, ישיבה, רביצה, רביצה במקום, הפניית מבט לנוהג וכ'ו…

 

שלב חריטת הפחד

גיל 8-12 שבועות הוא גם תק' חריטת הפחד. בשלב זה, יש להיות זהירים ולגלות אחריות רבה, על מנת למנוע חויות טראומטיות שימשיכו ללות את הגור גם בתק' זו. לעיתים, ללא טיפול נכון בהמשך, הגור נושא עימו את אותן טראומות לשארית חייו.

דוגמאות- אין לקחת את הגור לפאב רועש בתק' זו, אין לטוס איתו,לקחת אותו למופעי זיקוקים של יום העצמאות וחשוב להימנע ממצבים כמו טריקת דלת על ראשו.  

 

 

מפגש עם כלבים אחרים

הסוציאליזציה של הכלב בגיל זה עם בני מינו לא פחות חשובה מזו עם בני האדם.

ראשית, קצת רקע.

מגיל 3 שבועות לערך, לאחר שמתפתחים כבר חושיו, גור כלבים מתחיל ליצור קשר עם אחיו ללהקה, בני מינו הכלביים.ומתרגל לחברתם.

כלב שיופרד מהשגר בגיל 3 או 4 שבועות ויגדל בחברת בני אדם בלבד,יזהה  עצמו כאחד מחברת בני האדם וכל התייחסותו החברתית,כולל ההתייחסות המינית תהיה כלפי  אנשים. מכאן שאין לנתק גור מהשגר לפני הגיעו לגיל 6 שבועות לפחות.

בהמלטות לא רצויות או  בהמלטות פרטיות בבית,אני נתקל רבות בתופעה וכך לצערנו באים לעולם הרבה כלבים עם בעיות  של סוציאליזציה כלבית המשליכה לרוב גם על הסוציאליזציה עם בני אדם מכאן, הדרך לנטישה  או הרדמה הולכת ונעשית קצרה. אפשר ורצוי לחשוף את הגור לכלבים אחרים, בריאים ומחוסנים, החל מהשבוע הראשון בבית.

כיוון שהגור עדיין לא מחוסן לגמרי, אין לעשות זאת בפארק כלבים או מקומות דומים. אלא לקחת את הגור איתנו לבתים של חברים ומשפחה בהם יש כלבים שאנחנו יודעים שהם מחוסנים וידידותיים לכלבים אחרים או לחלופין להזמין אותם אלינו הביתה.

יש להקפיד על כך שהמפגש הראשוני בין הכלבים, ייערך מחוץ לבית בטריטוריה נייטרלית.

חשוב לחשוף למגוון רחב ככל הניתן של כלבים- זכרים, נקבות, גזעים קטנים/גדולים, גורים ובוגרים, בעלי פרווה קצרה/ארוכה…

במפגשים אקראיים ברחוב,מרפים את הרצועה ככל שניתן, נותנים לגור לתקשר עם הכלב השני לזמן קצר. כאשר 2 הכלבים מתנתקים זה מזה, ניתן להסיט את הגור בעדינות מהכלב השני. אין למשוך אותו בחוזקה מהכלב האחר בזמן ששני אלה דבוקים.

 

 

הנחיית הוטרינר מול הנחיית המאלף

בביקורי בית ראשונים אצל גורים, כמו גם במפגשים אקראיים עם בעלי גורים ברחוב, אני נתקל המון בבלבול ובחוסר הידע לגבי מה עושים עם גור שטרם השלים את כל החיסונים.

מצד אחד, הוטרינר המטפל. הוא זה שאמון על הצד הבריאותי. על כן, בהרבה מקרים, לא ייקח סיכון ולו הכי קטן להידבקות במחלה ויזהיר את הלקוח פן יתהלך בחופשיות עם כלבו בכל תק' החיסונים הנפרשת על פני חודש וחצי לערך.

מאינספור שיחות שניהלתי עם וטרינרים רבים בנושא, די ירדתי לסוף דעתם. וטרינר שפוגש בזוג צעיר שזה עתה אימץ גור מאחת העמותות והדבר הראשון בו הוא חפץ, הוא לקחת את אותו גור צעיר לבית הקפה השכונתי למפגש יום שישי. אותו וטרינר, ידאג ובצדק, להזהיר את אותו זוג קל דעת שלא לצאת עם הגור החוצה ו/או לא לאפשר לרדת מהידיים.

ההנחה הבסיסית של הרבה רופאים וטרינרים, היא שרוב בעלי הגורים ממילא נוטים להתעלם מהוראותיהם, ומוציאים את הכלבים החוצה ולכן הם מחמירים בהנחיותיהם.

 

אני בהחלט מבין את הקושי של הוטרינרים, אבל חשוב להבהיר גם את הצד השני- ההתנהגותי.

כשם שוטרינר אחראי על בריאות הגור, אני כמטפל התנהגותי, אחראי על שפיותו.

לכן, אם נקצין, ולא נוציא את הגור מהבית עד תום החיסונים, סביר להניח שהסוציאליזציה של אותו גור,תהייה לקוייה והא עתיד לפתח בעיות התנהגות שילוו אותו ואת בעליו לכל החיים.

 

זו גם הסיבה שבשנים האחרונות , יותר ויותר פרוטוקולים היוצאים מתוך  איגודי וטרינרים מקצועיים במערב, תומכים בחשיפה מוקדמת של הגור ומתן יד חופשית להסתובב בחוץ לאחר חיסון שני.

 

כמובן שגם למטען הגנטי של אותו גור, יש משקל רב באי חשיפתו לעולם. גור מעט חששן, שלא יצא החוצה עד גיל 4 חודשים, לעולם לא יוכל לרכוש את הנסיון הדרוש לו על מנת לפתח מערכת יחסים תקינה עם העולם שבחוץ.

הבהרה –  כל זאת נכתב בהנחה שבעליו של אותו גור, לא פונה להתערבות מקצועית בדמות אילוף.

 

 

 

ע"פי כל הנתונים הסטטיסטיים שנאספו עד היום, הסיבה המרכזית לנטישת כלבים והרדמתם בכל מקום אליו נלך, הינה תוקפנות.

התנהגות אגרסיבית לבני אדם, היא בדר"כ תולדה של סוציאליזציה לקוייה בתק' הקריטיות.

גור צעיר שמת מפרוו כיוון שהיו לו רק 2 חיסוני משושה בתוקף (ולא 3 או 4), הינו מקרה לא כ"כ שכיח.

לעומת זאת, עשרות אלפי כלבים מורדמים בישראל כל שנה, כתוצאה מבעיות התנהגות(תוקפנויות שונות, חרדות…) שמקורן בחוסר חשיפה בתק' החיסונים.

שוב, יש לזכור כי כל כלב נושא עימו מטען תורשתי מסויים של יצרים ותכונות אך עדיין לנו יש את היכולת להכווין ולהשפיע על אופיו וחוסנו הנפשי של הכלב בתקופות ההתפתחות שלו כגור צעיר.

 

 

 

חינוך גורים
דילוג לתוכן